פרות קדושות עם יזהר באר parot kdoshot

מה גרם לפייסל אל-חוסייני, בנו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני, קרוב משפחה של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, מנהיג פלסטיני נדיר בתעוזתו - לנטוש את האתוס של מלחמת חורמה בציונות וביהודים ולנסות להגיע להשלמה איתם? האם במותו המוקדם הוחמצה גם אפשרות פוליטית להנהגה פלסטינית אחרת, בעלת עוצמה ויכולת לגשר בין העולמות, בעוד הסכסוך הישראלי-פלסטיני הופך בהדרגה להתנגשות דתית-לאומית בלתי מתפשרת ובלתי פתירה? שיחה עם ד"ר ערן צדקיהו, שעשה את כל הדרך מהבאסטה של אביו בשוק מחנה יהודה בירושלים לספסלי האקדמיה, בעל מומחיות עמוקה בנושאי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומחבר הביוגרפיה הפוליטית על פייסל אל-חוסייני היוצאת בימים אלה לאור ("נסיך ירושלים: פייסל אל-חוסייני – ביוגרפיה פוליטית. המאבק הלאומי הפלסטיני והדרך שלא נבחרה" -Israel Academic Press 2026). וכן, הוא גם סקסולוג, שמוצא קווי השקה בין חומרי הסכסוך ליחסים אינטימיים, שבינו לבינה. הפרק המלא nuphg באתר פרות קדושות parotk.com  

רוח הרפאים של האב - מביאליק ועד נתניהו בתוך ארגז הקרטון שמצאתי לצד מיטתה של דודתי, חנה, לאחר מותה, הצטופפו בערבוביה עשרות מכתבים ודפי יומן, שהלכו והצהיבו במשך עשרות שנים, אוצרים בתוכם עלבון בין-דורי שליווה את חייו של בעלה, אריה לרנר, עד שמצא לבסוף את היכולת והאמצעים לנקום את נקמת אביו. כטריגר להיזכרות בסיפור הנקמה וההתעללות המפותל הזה שימשה דמותו של ראש הממשלה, שנדמה שהוא מחזיק בגרונותיהם של המדינה ושל בני עמו, זה כבר שנות דור, בגין עלבון אביו. ביוגרפים, חוקרים ומשקיפים פוליטיים ולפרקים אף בנימין נתניהו עצמו, הצביעו על תחושת עוול שנגרם לבנציון האב – הטענה שנרדף ומודר על ידי האקדמיה ההגמונית של מפא"י בשל הזדהותו עם הזרם הרוויזיוניסטי עד לעקירת המשפחה עקב כך לארה"ב -  כמפתח להבנת הפסיכולוגיה הפוליטית של נתניהו הבן ומניעי העומק שלו. ​​​​התחושה הזאת שימשה בסיס רעיוני לבניית הברית הפוליטית שלו עם קבוצות אחרות שחשו מודרות על ידי הממסד הוותיק - המזרחים, החרדים והימין הקיצוני. ​​אפשר, אם כן, לפרש את שאיפתו של נתניהו לכוח ולשלטון אינסופי כ"תיקון היסטורי" לעוול שנעשה לאביו. אם האב נדחק לשוליים ונאלץ לגלות מהארץ, הבן כבש את פסגת השלטון והפך למנהיג דומיננטי, שהשיג סוג של נקמה היסטורית וניצחון על "האליטה" הישנה והפוגענית. למרות זאת, היחסים בין האב ובנו לא היו פשוטים. ​לצד ההערצה הרבה שהפגין נתניהו כלפי אביו בלט יחסו האמביוולנטי של האב לבנו. בכמה ראיונות הביע בנציון ספקות לגבי התאמתו של בנימין לתפקיד ראש ממשלה והוא אף טען שביבי איננו איש המעלה כמו אחיו המת, יוני נתניהו. מכאן נבע הצורך הבלתי פוסק של בנימין נתניהו להוכיח את עצמו בפני אביו ולרצות אותו. בחייו וגם לאחר מותו. בכל פעם שאני מהרהר בכך אני נזכר בארגז שהופקד בידי לאחר מותה של דודתי, ובו צרור מכתבים ופרקי יומן, שסיפרו כיצד ח.נ. ביאליק, עורך "השילוח", התעלל במשורר היגון יעקב לרנר וכיצד בנו, אריה, שהיה דודי, הגן על כבוד אביו המושפל והתעלל באחרים, כמו חיים באר ויהונתן גפן, כשהפך בעצמו לעורך בעיתון דבר. ואיך אנשים קשים עם עצמם וסביבתם יכולים, בכל זאת, לברוא יצירת מופת אחת שכולה רוך, פיוט ואהבה תמימה. אלה דברים שלמדתי על כוחו של העלבון והמעבר הבין-דורי שלו, שמצאתי גם במשפחתי ובעצמי. לקריאת הפרק המלא כנסו לאתר פרות קדושות מהדורה מקוצרת של הטקסט פורסמה ביום שישי, 29.5.2026, במוסף הארץ – "ספרים תרבות ואמנות".

פואד עג'מי, איש רוח לבנוני ממוצא שיעי, פרסם את "ארמון החלומות של הערבים" ב-1998 - קינה אינטלקטואלית על כישלון המודרניזם והלאומיות החילונית בעולם הערבי וניסיון לפענח את הסיבות החברתיות והפוליטיות העמוקות לתבוסה מול ישראל ב-1967 (ב-2000  יצא תרגום לעברית בהוצאת "עם עובד"). עד כה לא נעשה ניסיון דומה להסביר מדוע ישראל מופתעת שוב ושוב מאז 1973 עד לכישלון הצורב ביותר שהתרחש ב-7 באוקטובר 2023. המסמך הזה, שמתפרסם כאן לראשונה, נכתב על ידי אנשי מודיעין בכירים מתוך המערכת. הוא מטריד ומשבית שמחה, אבל הוא רק חלק קטן מהאתגר הגדול שעדיין לא מומש – להסביר באופן מולטי-דיסציפלינארי את פשרה של "ההפתעה" ביחסינו עם הערבים. מקובל להסכים שהמודיעין הישראלי הוכיח אחרי 7 באוקטובר, בעזה, בלבנון ובאיראן, יכולות יוצאות דופן ברמה הטקטית, אך נכשל כשלון חרוץ ביכולת החיזוי וההתרעה האסטרטגית בכל הזירות הללו. יותר ויותר מתברר כי הכישלון לחזות את פלישת החמאס לישראל לא נבע מהעדר מידע. להפך, כל המידע היה קיים. ספרו החדש של העיתונאי ג'קי חוגי "חמש נקישות בדלת" (כנרת זמורה, 2026) מעיד על כך באופן מעורר פלצות. מעבר לזה, היום אנחנו יודעים שגם תוכניות המלחמה המדויקות של המצרים והסורים ב-1973 הגיעו לידי אמ"ן חודשים לפני המלחמה ובכל זאת לא הוסקו המסקנות המתבקשות וההפתעה חוללה טראומה שרק מחדל אוקטובר 2023 משתווה אליה ואף עולה עליה. בסדרת ראיונות שערך אברהם ברקאי עם אלי זעירא, שהיה ראש אמ"ן ב-1973 ("משק כנפי הטעות", חוברת בהוצאת המרכז למורשת המודיעין) עולה הדמיון בין מחדל 1973 למחדל 2023. לאחרונה, סמוך למותו, אישר זעירא כי אשראף מרואן, המרגל מטעם המוסד במצרים, העביר את התמונה המלאה. כלומר, הבעיה אז ועכשיו לא הייתה באינדיקציות אלא בהבנתן. אם נתרכז בהיבט המודיעיני - הבעיה של המודיעין הישראלי בעשורים האחרונים היא בקוגניציה, בתפישה, בהיבריס, בזלזול ביריב, בראש הקטן, בקונפורמיות, בפחד ובהתיישרות לפי רוח המפקד, בהונאה העצמית ובעוד מכשלות שקשורות ברוח הזמן ובנפש האדם והחברה. כשחיים גורי נסע לקהיר בעקבות הסכם השלום עם מצרים ושאל בעלבון את אנשי הרוח המצריים שאירחו אותו במערכת אל-אהרם, איך לא התביישה מצרים לתקוף את ישראל בהפתעה ביום הכי קדוש ליהודים, קפץ אחד מהם; "מה פתאום הפתעה? אני כתבתי על זה הרבה בשירים שלי. הבעיה של אנשי המודיעין שלכם שהם לא קוראים שירה". כן, זו בעיה שרק החריפה בחמישים השנים מאז מחדל 1973; ב-8200, כמסתבר, אהבו בינה מלאכותית יותר משהבינו איך לקרוא תרבות ערבית. בראיונות ששודרו בעשור האחרון ב"פרות קדושות" הזהירו כמה מהאורחים מההיבריס הזה, מהזלזול בערבים ומהמחשבה שאת הסכסוך עם הפלסטינים ניתן לנהל על אש קטנה עד אין-סוף. בסדרת שיחות שקיימתי עם מושלי עזה בעבר הצליח יצחק (איני) עבדי, שמילא את התפקיד בתחילת שנות ה-70, לתמצת את הסוגייה העזתית במשפט אחד; "כשאתה דוחק חתול לפינה הוא הרי בסוף יקפוץ וישרוט אותך". האם מעריכי המודיעין והבוסים שמעליהם, שדיווחו שהחמאס מורתע ושואף להסדרה כלכלית ושהסימנים המחשידים הם לא יותר מתעמולה או תרגילי יחסי ציבור, יכלו להפנים את האמת הפשוטה הזאת? קטסטרופת אוקטובר 2023, שמלמדת שהמודיעין הישראלי לא למד דבר ממחדל אוקטובר 1973, מעוררת את השאלה; האם המודיעין הישראלי הפיק את הלקחים ממחדל אוקטובר 2023 שהתפתח, בינתיים, למלחמה רב זירתית? בכירי המודיעין, שנפגשו לאחרונה בכנס במרכז למורשת המודיעין, ניסו לברר את הסוגיה הזאת וממצאיהם רוכזו במסמך פנימי, שעיקריו מתפרסמים כאן לראשונה (הדברים אושרו בצנזורה). רוב המשתתפים באותו סיעור מוחות היו "לשעברים", שמילאו תפקידי מפתח במודיעין, ביניהם היו אלוף (במיל') אהרון זאבי פרקש, אלוף (במיל'.) אורי שגיא, תא"ל (במיל') דוד צור, (תא"ל בדימוס) ד"ר יוסי בן-ארי, ד"ר מתי שטיינברג, אל"מ (במיל') שלמה קשי ועוד רבים אחרים, ששמותיהם אינם מוכרים בציבור הכללי. לפי המסמך המסכם את הדיונים הכישלון המודיעיני באוקטובר 2023 לא נבע ממחסור בנתונים גולמיים (דאטה) אלא מכשל חמור בעיבודם ובהבנתם. בדומה למלחמת יום הכיפורים, גם הפעם "המידע האיסופי היה עשיר ומפורט, אך הוא 'הוכפל באפס' בשל נקודת ייחוס  (Reference) שגויה. כאשר הקונספציה קבעה שהאויב מורתע ופניו להסדרה כלכלית, כל אינדיקציה למלחמה – גם אם היתה ברורה כשמש  – התפרשה כתרגיל, כהפגנת כוח ריקה או כרעש רקע". לפיכך, צבירת מידע טכנולוגי, הסכימו הלשעברים, אינה תחליף לחשיבה ביקורתית ולבחינה מתמדת של הנחות היסוד. "הכשל המתודולוגי נבע, בין השאר, מכך שהמודיעין 'מתח' כלים... לקריאת הפרק המלא כנסו לאתר "פרות קדושות" www.parotk.com  

שרון דולב היא מייסדת ומנכ"לית ארגון האמנה למזרח התיכון  (METO – Middle East Treaty Organization)  ומייסדת התנועה הישראלית לפירוק נשק (IDM) הפועלת לשילובה של ישראל בתהליכי שלום ופירוק נשק בינלאומיים ואזוריים. ב-2017 זכה הארגון שהקימה בשיתוף עם קואליציה של ארגונים בינלאומיים נוספים, בפרס נובל לשלום. שוחחנו על מיתוס המלחמה מול איראן שמוצג כדרך היחידה האפשרית למנוע תפוצת נשק להשמדה המונית באזור, על מניעי איראן וישראל בעימות הנוכחי על הגרעין, על הכור בדימונה ומשמעויותיו ועל דוקטרינת העמימות בנוגע אליו כבדיחה פוליטית. באופן חד-פעמי פרק זה הוקלט בזום חוצה יבשות בשיתוף עם פודקאסט "דרך הים -קולות הימאים" ובהנחייה משותפת שלי עם מנחה הפודקאסט אורי בן צבי. פרק זה, אם כן, מופיע במקביל באתר פרות קדושות ובפודקאסט דרך הים.

בפרק 78 של פרות קדושות הסוכן הזר שחדר לאמ"ן והזהיר מכוונות החמאס, שפורסם בדצמבר 2023,  שוחחתי עם ד"ר מתי שטיינברג, לשעבר היועץ לעניינים פלסטיניים של השב"כ, שסולק מתפקידו בגלל שהצביע על המחדלים וניבא את הקטסטרופות שיבואו, גם את זו של 7 באוקטובר. כשנתיים אחרי חזרתי אליו לשיחה נוספת על תוצאות הלחימה מול עזה ולקחיה, על "ההבטחה השנייה" של סינוואר שלא התממשה, התפיסות השגויות של המודיעין והמדינאות בסוגיית עזה וניהול הסכסוך וגם על כישלון המוסד שאיש לא מדבר עליו. וגם ביררתי איתו, מה ניתן ללמוד ממסמכי השלל שנמצאו במפקדתו של יחיא סינוואר.    צפו/האזינו/קראו/ שפטו ושתפו! לקריאה, לצפייה ולהאזנה לפרק המלא כנסו לאתר פרות קדושות  parotk.com  

מורשת רבין או מורשת רצח רבין? מאז שיצחק רבין נרצח מתחולל מאבק ציבורי, תודעתי, פסיכו-פוליטי בין אלה שמבקשים להנציח את הרצח, לבין אלה שמבקשים להכחיש אותו. אך במאבק בינהם מיטשטש בזיכרון הציבורי דיוקנו של רבין, האיש והמנהיג. בראיונות שקיימתי בשנים האחרונות עם אישים שעבדו עם רבין והכירו אותו מקרוב עולים כמה קווי מתאר פחות מוכרים של האיש והמנהיג שהיה. לקריאה ולהאזנה לפרק במקור כנסו לאתר פרות קדושות www.parotk.com    

 שלושים שנה אחרי רצח רבין אני משוחח עם ד"ר אורן יהי-שלום, פעיל חברתי, חוקר פילוסופיה יהודית, רב חילוני, לשעבר דובר תנועת דור-שלום, שהתעמת מול יגאל עמיר וחבריו בקמפוס בר-אילן בשנים שקדמו לרצח. מאוחר יותר הוא היה הסמן השמאלי ששידר ב"ערוץ 7" של המתנחלים, וחקר במקביל את המנגנונים ההלכתיים שהכשירו את רצח רבין על ידי רבנים, שאותם פגש, לכאורה, הרוצח הבלם ההלכתי שהוסר, שסמוי מהעין עבור חילונים, שחרר את הניצרה של האקדח אבל נותר עד היום מחוץ לחקירות המשטרה, הוא אומר אנחנו בסכנה גדולה גם היום, הוא מזהיר, ומצביע על הרבנים, שהשמיעו, לכאורה, את סיסמת ההפעלה, שאפשרה ליגאל עמיר לממש את עצמו כקנאי ברשות התורה   אורן יהי שלום הוא מחבר הספר "שמע ישראל: יהדות חילונית מהרמב"ם עד אחד העם", שיצא לאור לאחרונה וממקימי יוזמת אנחנו היהדות של מגילת העצמאות         מוזיקה מקורית: אורי דרור האזינו שפטו ושתפו לקריאת הטקסט המלא ולצפיה בפרק בוידאו כנסו לאתר פרות קדושות www.parotk.com  מוסיקה מקורית - אורי דרור, בוא אלינו https://linktr.ee/orridrormusic  

אחרי טיפוס לגובה של 1,650 מטר הנשימות הקצרות והנואשות שלי נשמעות באוזני כמו נשימותיה של הכִימֶרָה, המפלצת ההיברידית בעלת ראש של עז, שיודעת "לנשוף את נשימת הלהבה הנוראה". שרירי הרגליים שמכווצים ממחסור באלקטרוליטים כבר לא מגיבים. הם צועקים עצור. כמה טיפש הייתי, שלא מצאתי זמן להתאמן לקראת המסע. נדמה לי שכל משתתפי קבוצת המטפסים שאני נמנה עליה, באו מוכנים ורק אני מפשל. כדי להגיע ל"סקוליו"...

קצת אחרי חצות נשמעה חריקה צורמנית מעומק האדמה ואחריה אירע פיצוץ  שהרעיד את הבית על שלוש קומותיו והוא נע אנה ואנה כמו פיסת בד על חבל כביסה ברוח. רצתי החוצה כי אין אלוהים. הייתי לבדי. יכולתי להישבע ששבריר שנייה לפני כן, כמו מבוקש שירו עליו טיל ומנסה להספיק להימלט, הרגשתי שזה מגיע. עוד ביוון העתיקה דיווחו כותבי העיתים על בעלי חיים שהתנהגו בצורה מוזרה לפני רעידות אדמה. הרומאי אליאן תיאר כיצד עכברים, נחשים וחרקים נמלטו מהעיר הליקה בפלופונס, לפני שהוחרבה ברעידת אדמה בשנת 373 לפנה"ס. נחשים ועכברים נצפו נמלטים ממחילותיהם, ותוכים וקופים הגיבו בעצבנות לפני הרעש ההרסני שתרחש בסין ב-1975. גם לפני רעידות האדמה האחרונות שהתרחשו בטורקיה ובסוריה כלבים יללו וציפורים נצפו עפות בבהלה... מוסיקה: "בואי תדברי", אלכס טופל פורסם במקור באתר פרות קדושות: www.parotk.com  

עוד לפני שהכרתי אותו נחשפתי לתהילתו מפי יושבי העמק. יהודים, נוצרים ומוסלמים למדו אצלו על עצמם. כשהצטרפתי לשיעורים שלו בכדורי למדתי גם אני על עצמי. מי שנחשף לסיפור חייו ולרוחב ידיעותיו התקשה להאמין שלא מדובר בגיבור מקומי מומצא שיצר מישהו בעל דמיון מזרחי מפותח. אגדה. שאלתי אותו, למה הוא לא מעלה על הכתב את הידע העצום שהוא אוצר ואת הבנת המזרח העמוקה שלו. "אני לא אוהב לכתוב", אמר. "אני אוהב ללמד." באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה לעשות את כל אשר לאל ידי על מנת לאסוף את האבנים היקרות שהוא נצר במוחו ובכוח זכרונו והבנתו ואת סיפור חייו הלא ייאמן ולא לתת להם לגווע בשכחה. התחלנו לשוחח מול מיקרופון ומצלמה. ככה נולדו הפרות הקדושות, שהפכו לתכנית משודרת ומצולמת ולרשימות בעיתונות המודפסת. הוא היה המניע הראשוני וההשראה ליצירת התכנית והוא מופיע בכמה מן הפרקים שהביאו לו קהל חסידים. לאחר שחלקנו עשרות שעות של שיחות, עם מצלמה ובלעדיה, נדמה לי שהכרנו מבפנים. "איבן בטני בערף רטני", אומר הפתגם הערבי על משמעותה של קירבה.  כמה ימים לפני מותו נפגשנו לשיחה אחרונה. "זאת שיחה של חשבון נפש" הוא הגדיר אותה. נפגשנו, כמו תמיד, במרפסת הקטנה בביתו בדגניה, מול הכנרת. סיגריה אחרונה. איני בכה פעמיים. היה חשוב לו לדבר, לא על חולשת הגוף ומכאוביו, לא על קוצר ימיו של אנוש, אלא על תכנית השלום שהגה ולא התממשה. הוא ביכה את ההחמצה וסיכם כהרגלו, "אידיוטים", כשהוא מתכוון לכולנו. בפעם השנייה הוא בכה כאשר אמרתי לו, לראשונה, כמה אני אוהב אותו. לזכרו: יצחק (איני) עבאדי 1934 – 2025 הפרק המלא בוידאו, בקול ובכתב באתר פרות קדושות www.parotk.com