ברוך הוא

על בימות הקאמרי רצה בימים אלה "מלאכים באמריקה", הצגת פנטזיה טראגית שמתרחשת בניו יורק של שנות השמונים, בימי השיא של מגפת האיידס. שהם שיינר, שמשתתף בהצגה בעצמו, ישב עם השחקן אלעד אטרקצ'י ועם מעצב התפאורה ערן עצמון לשיחה על העבודה על ההצגה: השילוב בין חיים ופנטזיה, למה רגעים דוממים על במה ענקית יכולים דווקא להפעיל שחקן, והאם זה כיף לשחק דמות שקורים לה דברים רעים. 

לפני 24 שנים עלתה הצגת הבכורה של "אשכבה", המחזה האחרון שכתב וביים חנוך לוין. מאז ועד היום ההצגה מעולם לא ירדה מעל בימת הקאמרי - והיא עדיין מוצגת במתכונתה המקורית. רוב הקאסט מורכב משחקנים ששיחקו גם אז, בהצגת הבכורה. בפרק של היום נצא למסע אל מאחורי הקלעים של אחת מההצגות המצליחות והאהובות ביותר בתיאטרון הישראלי, נדבר עם השחקנים ששומרים עליה בדיוק כמו שהיא - וננסה להבין מה הסוד שמשאיר אותה בחיים כל כך הרבה זמן.

מוטי כץ לא היה ילד מצחיק, אבל מפגש מקרי עם שלישיית הגשש החיוור גרם לו להבין שהמקום הטבעי שלו הוא דווקא על הבמה. מאז הוא שם כבר עשרות שנים, מצחיק את הקהל בכל ערב מחדש. הפעם, ביחד עם המחזאי שי שבתאי והשחקן מוטי כץ ננסה להבין מה הסוד של הקומדיה כז'אנר, מה כל שחקן קומי צריך לדעת, האם מדובר בכישרון מולד, למה נדמה לפעמים שהקומדיה היא אחותה החורגת של הדרמה - ובעיקר נצחק ביחד.

יש שיגידו שאדיפוס, המחזה הקלאסי של סופוקלס על הבן שרצח את אבא שלו והתחתן עם אמא שלו, הוא אם כל הדרמות. וכשניגשים לקלאסיקה כזו, קשה שלא להתערבב עם החומר המקורי. הפעם ב"קיר הרביעי" אנחנו עם פרק מיוחד - שיחה עם השחקנים בהצגה עמוס תמם וקרן מור, והבמאי עירד רובינשטיין - על תהליך החזרות, האתגרים בעבודה על קלאסיקה, והיטשטשות הגבולות בין המציאות לבמה.

רמי ברוך משחק בתיאטרון הקאמרי מאז 1986, גילם עשרות דמויות,  זכה בפרסים רבים - והיום הוא מגלם את ווילי לומן בהצגה מותו של סוכן ומשחק גם באשכבה, כימים אחדים, וניה, לילה בפריז ואיך לא - עוץ לי גוץ לי, תפקיד שמלווה אותו כבר יותר מ-20 שנה.  לפני יותר משנה במסגרת פרויקט פולוספוט של התיאטרון, במאי הבית עירד רובינשטיין ישב איתו לראיון אישי על החיים על הבמה - והיום נשמע את הסיפור של רמי ברוך.

כשאודי גוטשלק החליט לכתוב מחזמר, הוא לא שיער שיום אחד החלום שלו יתגשם על בימת הקאמרי, תחת השם "החב"דניקים" - ובטח שלא דמיין שהוא יהפוך לקאלט של ממש. היום נצא למסע של מחזמר ישראלי מקורי אחד, שמצליח לגעת בנושאים רגישים בחברה הישראלית, אבל עושה את זה עם המון הומור, נונסנס ובשואו מטורף - שמשמח את הקהל בשעתיים של חגיגה ישראלית עם קריצה חסידית.

לפני 10 שנים בדיוק הלכה לעולמה אחת מהשחקניות הכי גדולות שהיו פה, זהרירה חריפאי. במשך למעלה מ-50 שנות קריירה זהרירה שיחקה בעשרות הצגות, כיכה בסרטים, הייתה כלת פרס ישראל לתיאטרון, בימאית ומורה למשחק. אבל החשוב בתפקידיה, היה להיות אמא של איה - שהפכה בעצמה לשחקנית בתיאטרון הקאמרי.  איך זה לגדול עם אמא שחקנית? האם ההחלטה להיות שחקנית בעצמה הייתה מתוך בחירה חופשית או שעם אמא כזו אולי מעולם לא הייתה אפשרות אחרת? מתי ואיך נפגשו הקריירות שלהן ואיך נכנסה לנעליה של אמא באחד התפקידים הגדולים שלה - ולרגע אחד הצליחה להחזיר אותה לחיים. היום "בקיר הרביעי": השחקנית איה גרניט שבא, בתה של זהרירה

מרים זוהר היא מהשחקניות הגדולות והותיקות בתיאטרון הישראלי כולו. את קריירת המשחק שלה היא התחילה עם תפקיד ניצבת בגיל 16 בתיאטרון קטן ברומניה - ולא מזמן היא חגגה יום הולדת 91 - כשמאחוריה עשרות תפקידים שונים ומגוונים, כולל הצגות שרצות בימים אלו בתיאטרון. לפני יותר משנה, במסגרת פרויקט FOLLOW SPOT של התיאטרון, מרים ישבה לשוחח עם עירד רובינשטיין, מבמאי התיאטרון, לראיון אישי על החיים על הבמה - והיום נשמע את הסיפור של מרים זוהר - או לפחות 90 השנים הראשונות שלו.

אלי גורנשטיין התחבר לדמות של רוצח סידרתי דרך שירי אופרה - וקיבל תשואות מהקהל. דן שפירא מאמין דווקא בעבודה עם החושים, ונוהג לבחור בושם עבור כל דמות אותה הוא מגלם. כשנמאס לשרה פון שוורצה מתפקידים של אצילות קרירות - היא פיתחה שיטת משחק פרקטית משלה. אז איך נכנסים לדמות? הפעם ב"קיר הרביעי" נשמע שלושה שחקנים עם שלוש שיטות שונות, ואיך הם הופכים את התפקיד הכתוב - לדמות חיה על הבמה.

גלעד קמחי זוכר את הרגע המדוייק שבו התאהב בעולם התיאטרון. זה קרה בגיל 8, כשראה בפעם הראשונה את ההצגה "פיטר פן". עכשיו, יותר מ-30 שנים אחרי, הוא חוזר בתור במאי לסיפור שאיתו הכל התחיל ובונה את "ארץ לעולם לא" לילדים - וגם למבוגרים שרוצים להישאר ילדים.