התקהות

בְּכָל שׁוֹשַׁנָּה מִתְגּוֹרֶרֶת צִפּוֹר סַפִּירִית שֶׁשְּׁמָהּ "וְכִתְּתוּ" (זלדה) שתי כיפות שונות מפלגות את המגזר החרד״לי. זו העוברת דרך בית מדרשו של הרב טאו - המיוצג נאמנה על ידי ראש השב״כ המיועד - וזו המונחת על פדחתם של הזועקים ״נמות ולא נתגייס״. מדוע חושב ירון ששתי הכיפות עלולות לסכן את עתידה של ישראל, ולמה ההתאמות הנדרשות לקליטת החיילים החרדים מבהילות את דניאלה.מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקלSee omnystudio.com/listener for privacy information.

"אני כותב אל המעתיקים, אל החורטים את אהבתם על השולחנות, אל המאחרים, אל אלה שבוהים מבעד לחלונות" (אלי אליהו) לכבוד תחילת שנת הלימודים, ירון ודניאלה משחקים אלף בית כיתה. מדוע בחר ירון באות נ' את הנחליאלי, באות ז' את הזיין ודניאלה בחרה באות ג' את הגירים ובאות צ' את הצלצול הגואל.מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל See omnystudio.com/listener for privacy information.

"מי ישאר? מה ישאר?" (אברהם סוצקבר) ירון אומר שהמצבה החשובה לו ביותר היא המצבה שאיננה. זו שלא מונחת מעל גופות משפחתו שנספו בשואה. מצד שני, לו עצמו, אין שום דרישות מיוחדות, אבל לדניאלה דווקא יש, והיא דורשת פרמידה וקבורה מצרית. שיחה משועשעת על משמעותן של מצבות ועל תפקידן בעיצוב הזיכרון. ויש גם המלצת השתטחות.מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל See omnystudio.com/listener for privacy information.

"נוסעים במכונית הישנה, לתוך הלילה הרטוב" (אריק איינשטיין) שניהם לא מבינים כלום במכוניות, משתעממים ממונחים כמו "אחיזת הגה" ו"הנעה אחורית" ובכל זאת מנהלים שיחה רגשית על קופסאות הפח המלוות את חייהם. "מה זה חשוב כמה ידיים המכונית שקניתי עברה?" שואלת דניאלה "ואם עברה הרבה בתים, זה אומר שקניתי מכונית עם פחד נטישה?"מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקלSee omnystudio.com/listener for privacy information.

"לחברה שמביטה בילדים הרעבים ולא מרגישה כלום" (יעל סטטמן) דניאלה ביקשה שיחה דחופה על הרעב בעזה אבל ירון התעקש להתחיל כמה צעדים אחורה; דניאלה זועמת ירון נשאר רציונלי. גם את ההחלטה על הרחבת המלחמה וכיבוש עזה, משעין ירון על מחקריהם של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, המוכיחים שבמצבים של ייאוש גובר הצורך בניצחון. שיחה על המצב מזווית קצת שונה.מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקלSee omnystudio.com/listener for privacy information.

נִסְיוֹנוֹת הַהִתְאַבְּדוּת שֶׁל יְרוּשָלַיִם (יהודה עמיחי) תשעה באב, בניגוד לחגים ומועדים אחרים על פני לוח השנה היהודי, לא תפס בקרב הציבור החילוני. האם הסיבה נעוצה במסרים של התקרבנות ויללנות הזרים לרוח הציונית? האם סתם בשל התרשלות יצירתית במוסדות החינוך? "אולי אפשר לדבר על החורבן והגלות אחרת", תוהה דניאלה, "אולי אפשר למצוא גם כמה נקודות זכות לגלות?". "איפפ... את כל כך בנלית", עונה ירון.מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל See omnystudio.com/listener for privacy information.

"מראה מפת ארץ ישראל בתקופת התנ"ך, המשורטטת בחובבנות על גבו של תינוקי, העביר בי צמרמורת של עדנה" (אורלי קסטל בלום). למה ירון לא מצליח להתרגל לתופעת ההתקעקעות ואיך ההסתייגות שלו קשורה לזיכרון השואה ולמסורת היהודית. ״בסדר״ מבקשת דניאלה, ״אבל בכל זאת אתה מתבקש למחול על קעקוע אחד, השייך לאדם אחד, שהוא לכל הדעות הקעקוע המוצדק בעולם״. שיחה של שני בומרים על התופעה החברתית הרווחת.מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל See omnystudio.com/listener for privacy information.

"לפי מפעל הפיס, אנחנו לא חברה נשנקת ונאבקת, אלא חצר של מוטל דרכים מוארת בניאון צבעוני" (אדם ברוך). ירון שואל האם אין טעם לפגם בחברה ציבורית שמצליחה לקושש כסף דווקא מהעניים ומעוטי היכולת, מחלקת פרסים ספרותיים ומטמטמת אזרחים לסמוך על המזל במקום על עבודה ועל מאמץ;  "אני מבינה למה אנשים מהמרים", אומרת דניאלה "כי אם אני משוכנעת שהטיל מאיראן ייפול על הראש שלי, אז מדוע שהמזל לא?"מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל See omnystudio.com/listener for privacy information.

מִבֵּין סוֹרְגָיו יִצְפֶּה בְּלֹא עִנְיָן בַּצִּפֳּרִים (ט.כרמי) האם הרגש מתקהה עם השנים? ירון אומר שכן. שהתרגל למשל למות חבריו. טוען שהוא מתקשה בגילו לחוש תהומות של עצב, פסגות של שמחה ועוצמות של התשוקה. דניאלה טוענת שאולי זה נכון, אבל שרגשות אחרים דווקא נחווים עזים יותר. "כמו מה", שואל ירון. "רוך, אמפתיה, אהבה לבעלי חיים", היא משיבה.מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל See omnystudio.com/listener for privacy information.

"זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה" (מאיר אריאל). לקראת הקיץ מדברים ירון ודניאלה על שדות תעופה ועל הסיבות הקטנוניות שטיסות עושות להם רע. על ציפוף השורות במרחב האווירי, על איכות הארוחות, על ברכי המתכת של ירון המצפצפות בבידוק הבטחוני ועל כלוב המעשנים השקוף בטרמינל שגרם לדניאלה להפסיק לעשן. וחוץ מזה, מי אמר שחייבים לטוס?מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל See omnystudio.com/listener for privacy information.