ביטלמניקס על הביטלס

בפרק החדש אני ממשיך את המסע המרתק של הביטלס לאורך שנת 1962. הפרק הקודם נעצר בתחילת אפריל, בדיוק כשהארבעה יורדים מבמת מועדון הקאברן בערב החשיפה החגיגי של החליפות החדשות, כשעיניהם נשואות אל סיבוב ההופעות השלישי בהמבורג, הפעם במועדון ה"סטאר-קלאב" החדש.בריאן והלהקה עושים את דרכם לגרמניה בשתי משלחות מוטסות, לראשונה ללא הנסיעות המייגעות בדרכים היבשתיות של העבר. אלא שבשורת איוב קשה על מותו הפתאומי של סטיוארט סאטקליף תופסת את ג'ון, פול ופיט בהפתעה גמורה, בעודם ממתינים לבואם של בריאן וג'ורג' בשדה התעופה בהמבורג.ברקע, המאמצים הבלתי פוסקים של בריאן אפשטיין להשיג ללהקה חוזה הקלטות נמשכים כל הזמן. בריאן אפילו מגשש מול המפיק הגרמני ברט קמפרט לגבי הקלטת אלבום שלם בגרמניה, אולם אז מגיעה התפנית הדרמטית והמפתיעה ביותר מלונדון.בצעד לא צפוי, ג'ורג' מרטין מקבל הנחיה מגבוה להקליט את הלהקה הליברפולית. בריאן מוזמן בבהילות לפגישה באולפני EMI ברחוב אביי רוד, ושם הוא מתבשר שהביטלס יוחתמו בלייבל "פארלופון" ויוזמנו לסשן מבחן ראשוני ב 6 ביוני. הבשורה המשמחת מגיעה אל חברי הלהקה בהמבורג, והם מתחילים מיד בחזרות אינטנסיביות לקראת הסשן המיוחל.

סדרה חדשה בביטלמניקס זה לא משהו שאפשר לומר שקורה בכל שבוע ולא בכל שבועיים וגם לא בכל חודש, אבל עכשיו יש לי את הזכות לומר: סדרה חדשה בביטלמניקס - 'השנים המעצבות 1962-1963'.בסדרה החדשה אני אחזור אחורה אחורה בזמן או ליתר דיוק ל 1 בינואר 1962 - יום האודישן הגורלי של הביטלס לחברת התקליטים 'דקה'. הוא היה כל כך גורלי עד כדי כך שכל מה שיכול היה להשתבש, השתבש. הנסיעה הזוועתית ללונדון, הציוד שלהם לא התאים לטכנאי האולפן, הקור המקפיא, פול עם הקול הרועד ופיט בחוסר קצב מושלם.למרות כל הסימנים המעידים והקשיים הללו, בריאן נשאר אופטימי ושידר ביטחון מלא. מבחינתו, זה היה אמור להיות בסך הכל אודישן פורמלי בדרך הבטוחה לחוזה הקלטות חלומי שכבר הרגיש לו מונח בכיס.אלא שהתשובה מחברת 'דקה' בוששה להגיע, ובינתיים בריאן עשה סוויץ' חד והתמקד בלוגיסטיקה ובשליטה מוחלטת במה שהיה בידיים שלו: 'חתימה' על חוזה הניהול, שינוי טוטאלי של ההתנהגות והמשמעת של הביטלס על הבמה, ובעיקר המהפך הוויזואלי במראה של חברי הלהקה, שהופיעו עד אז עם מעילי עור שחורים ופרועים.בריאן למעשה הפך את הביטלס בעל כורכם מ'רוקרים' ל'מודים' ותכנן להציג אותם לראווה בערב חשיפה מיוחד.כשהחדשות המרות מחברת 'דקה' הגיעו בסופו של דבר, נדמה היה שהביטלס סגרו את הדלת ושלעולם לא ישיגו חוזה הקלטות, אבל אז בריאן נזכר במשהו אחד שהציל הכל.על התהליך המופלא הזה של 'ביות' הביטלס על ידי בריאן אני אספר בפרק הראשון בסדרה 'השנים המעצבות 1962-1963'.

סדרה חדשה בביטלמניקסהשנים המעצבות של הביטלס 62-63בסדרה הזו אני אמשיך מהנקודה שבה הפסיקה הסדרה 'תחילת ימי הביטלס' ונראה בהאיך הביטלס הופכים מלהקת מועדונים קטנה ללהקה שכובשת את בריטניה ואת העולם כולוהפרק הראשון יעלה כבר ביום שני הקרוב, ואתם מוזמנים להצטרף אליי ולהאזין

בפרק 151 אני מציין (באיחור קל) 50 שנה ל Wings at the Speed of Sound אלבום הסולו השביעי של פול מקרטני והחמישי של ווינגז, שראה אור בסוף מרץ 1976.האלבום הזה יצא פחות משנה לאחר Venus and Mars, והוא נולד במהירות שיא מתוך צורך מעשי: הלהקה הייתה בעיצומם של סיבובי הופעות עולמיים מאסיביים, ופול ידע שאלבום האולפן הבא יוכל לצאת רק ב 1977. הוא היה חייב דלק חדש שימשיך להזין את גל ההצלחה המטורף של Band on the Run ו Venus and Mars, ויכין את הקרקע לקראת הטור האמריקאי הענק באביב 1976.סיבוב ההופעות הבריטי שנפתח בספטמבר 1975 תפס תנופה אדירה והזכיר מאוד את הטור של הביטלס עשור קודם לכן בסוף 1965 לאחר יציאת Rubber Soul. משם הלהקה המשיכה לסיבוב קצר באוסטרליה, ובין לבין פול המשיך לכתוב שירים, כולם בצל המטח הארסי של המבקרים הבריטים, שקטלו את יצירתו וכינו אותה "רדודה", "ילדותית" וסתם "שירי אהבה טיפשיים".בדיוק ברוח הזו נולד האלבום החדש. פול אמנם ניסה לכתוב קטע אפל יותר, אבל חזר מיד לשירי האהבה הטיפשיים בגישת "דווקא" מבריקה: אם המבקרים רוצים שירי אהבה פשוטים, הם יקבלו אותם.את 'שיר הנושא' הבלתי רשמי של האלבום Silly Love Songs, הוא עטף בעיבוד מורכב ומתוחכם להפליא, ניגוד מוחלט לטקסט ולנושא הפשוט שהשיר עוסק בו.התוצאה היא אלבום שונה של ווינגז, שנראה שנוצר כלאחר יד בכוונה תחילה כמענה ישיר לתסכול המצטבר מהביקורות הקשות, אבל עדיין מציע כמה משירי האהבה הטיפשיים והיפים ביותר של פול.

לכבוד הפרק ה 150 חזרתי לסרט הראשון של הביטלס, הסרט המכונן A Hard Day's Night שראה אור בקיץ 1964.בפרק הזה, שקיבל את השם "אנרכיה קומית", אצא למסע מעמיק אל החוויה הסינמטית הראשונה של ארבעת המופלאים. הסרט, שנחשב עד היום לקלאסיקה קולנועית ומוזיקלית, עוקב אחר כ 36 שעות סוערות בחיי הלהקה כשהם נוסעים מליברפול ללונדון כדי להופיע בשידור חי בטלוויזיה.במקום סרט הוליוודי עמוס תפאורות מלאכותיות, הבמאי ריצ'ארד לסטר והתסריטאי אילון אוון בחרו לצלם בסגנון פסאודו-דוקומנטרי בשחור-לבן, שלוכד את הטירוף האמיתי של הביטלמניה ומראה את הביטלס כלואים ברכבת ובחדרי מלון, אבל גם את הביטלס שלא מאבדים את ההומור השנון והטבעי שלהם.התסריטאי אילון אוון עשה סדרה בתחום ז'אנר ה'קיצ'ן סינק' הריאליסטי שהיה מאוד נפוץ בתקופה הזו בבריטניה. הסדרה שלו עסקה בליברפול. ג'ון ופול אהבו אותה והושפעו לכתוב תסריט משלהם על ימיהם כנערים שם ובחרו באוון כתסריטאי של סרט הבכורה של הביטלס.במהלך הפרק אדבר על גם סצנות מתוך הסרט ובתוכם גם סצנות הסולו המבריקות של ג'ון, ג'ורג' ורינגו (ונגלה למה הסצנה של פול נחתכה החוצה).אתעכב גם על השחקנים הנפלאים שמקיפים אותם: ווילפריד בראמבל כסבא התחמן של פול, נורמן רוסינגטון בתור נורם המנהל, דמות המבוססת על בריאן אפשטיין, ויקטור ספינטי בתפקיד המפיק ההיסטרי בסוודר הצמר, וכמובן פאטי בויד המקסימה.אדבר גם על הסצנה שהסרט חותר אליה, סצנת ההופעה וגם על הביצוע ל You Can't Do That שנשאר על רצפת העריכה והתגלה רק כעבור שנים בסרט התיעודי בהגשת פיל קולינס.לאורך הפרק אני אביא גם גילויים מרתקים מתוך הספר החדש והנהדר של העיתונאית סמירה אחמד.

בפרק ה 149 אני חוזר למחוזות אלבומי הסולו ומתקדם עם העולם המקביל של שנות השבעים שבהם חברי הביטלס מחפשים את עצמם כאמנים עצמאיים.אחרי הפרק על האלבום 'דארק הורס' של ג'ורג' ועל 1974 הקשה שלו, מגיע תורו של האלבום הרביעי שלו Extra Texture ובסוגריים Read All About It. זה אלבום שמנתח ברטרוספקטיבה את מה שקרה לו ב 1974: הפרידה מפאטי, האלבום שקיבל ביקורות רעות, סיבוב ההופעות שבו הוא כמעט איבד לגמרי את קולו והמצב הגופני והנפשי הרעוע שלו.הדחף של ג'ורג' היה לנסות ו'למחוק' את ההשג העגום שלו עם 'דארק הורס' ולנסות ולייצר באותה מהירות ודחף אלבום חדש. אלבום באווירה 'סולית' שינסה לחפות על התקופה הקשה שלו בכך שיעסוק בה אבל ברגישות ועדינות.שיר אחד אפילו ניסה לשאוב קצת הצלחה מהשיר המוצלח שלו מתקופת הביטלס. ג'ורג' כתב שיר 'אח' או 'בן' לשיר שלו על הגיטרה המיבבת, רק שהפעם היא ממש בוכה וג'ורג' לא התאפק וכתב בו על כל הבעיות שאפפו אותו בתקופה הזו.זה אלבום קצר שג'ורג' הביא אליו בסך הכל שבעה שירים חדשים. רובם שירי דכאון שבהם הוא מכה על חטא ושניים מהם מדברים על האהבה החדשה שלו, אוליביה ועל עתיד בהיר יותר.כדי להשלים את האלבום ג'ורג' ייבא אליו עוד שיר שהוא כתב אי שם ב 1970 וניסה להקליט אותו ב 1971 עבור רוני ספקטור, אשתו של פיל אבל ללא הצלחה. עכשיו הוא התיישב באופן מושלם באלבום ופתח אותו בסערה.התוצאה היא אלבום מנחם שבו מצד אחד ג'ורג' מצליח להתעלות על דארק הורס, אבל גם מבין שהמוזיקה הולכת ותופסת מקום אחר בחייו.

לא בכל יום אני מסיים סדרה בביטלמניקס, אבל כשזה קורה זו תחושת סיפוק אדירה שקשה לתאר במילים.הפרק השמיני והאחרון בסדרה 'להקה מגומי' מוקדש לימים שלאחר השלמת ההקלטות של 'ראבר סול', האלבום הראשון של הביטלס שמציג יצירה אמנותית שלמה ולא רק אוסף שירים.מיד עם תום ההקלטות, הצעד הבא של הלהקה היה לסגור את הפער שנפתח מול הקהל הביתי. אחרי כיבוש העולם נותרה התחושה שהמעריצים בבריטניה קצת נזנחו, והביטלס יצאו לפצות אותם בסיבוב הופעות רחב של 18 הופעות, מסקוטלנד בצפון ועד ויילס.בפרק נבקר בין היתר בתיאטרון הדומנאר במרכז לונדון, ששימש כאולם חזרות עבור הסיבוב הזה. בחזרות הללו ניסו הביטלס לעשות את הדברים אחרת ולגבש סטליסט שיביא את מה שנוצר באולפן אל הבמות. המציאות והמגבלות הטכניות הובילו לפשרות, אבל גם לעיבוד בימתי שונה ומעניין לשיר יסטרדיי. סיבוב ההופעות הזה הפך למין מבחן שיבדוק איך מתקבל החומר החדש אצל הקהל המקומי.ב 2 בדצמבר, יום לפני הופעת הבכורה של הסיבוב, יצאו הביטלס בדרכם לגלזגו. במהלך הנסיעה התרחשה דרמה קטנה כשאחת הגיטרות של ג'ורג' נפלה מהרכב והתרסקה לחלוטין.הטור יצא לדרך ב 3 בדצמבר 1965, בדיוק ביום שבו יצאו לאור האלבום ראבר סול והסינגל עם איי סייד הגפול הראשון של הלהקה, שנולד כדי לגשר בין התפיסות השונות של ג'ון ופול.במהלך הסיבוב הזה הביטלס מגלים שהם כבר עברו כברת דרך והשתנו, בעוד שהקהל שלהם עדיין שקוע בטירוף הביטלמניה ומסרב להפנים שהלהקה האהובה עליו נמצאת בתהליך שינוי מתמיד, בדרך להפוך לאמנים של ממש.אני שמח מאוד לארח בפרק הזה, האחרון בסדרה את אביב קמאי המקסים ולדבר איתו על הביטלס בסוף 1965, על סיבוב ההופעות השונה הזה ועל האלבום 'ראבר סול'.

זה פרק שמלבד המוזיקה הגאונית, חושף גם את מה שהלך באוויר של סוף שנת 1965 או בריאות של חברי הלהקה. תקופה שבה הראש של חברי הלהקה נפתח לחוויות תודעתיות חדשות שישנו לחלוטין את חוקי המשחק.נפתח עם השיר המרתק The Word. נשמע איך הביטלס חזו את העתיד וניסחו מניפסט של אהבה אוניברסלית או את ה"פלאוור פאוור" עוד לפני שמישהו בכלל שמע על המושגים האלה או על קיץ האהבה שיתרחש רק ב 1967.ננסה להבין מדוע השיר הזה, שנולד מתוך השפעות אפופות עשן וגילויים פסיכדליים ראשוניים, הפך למעשה לחוליה המקשרת ולאב הטיפוס הרעיוני עבור האלבום הבא, 'ריבולבר'. נבין למה סשן הכתיבה הספציפי הזה היה שונה, משוחרר ומטושטש בצורה יוצאת דופן משאר השירים שג'ון ופול כתבו עד כה בבית בקנווד.כמובן, נשמע את הביטלס מקליטים את השיר ואת ליין הבס של פול ששוב ניסה לכבוש את היצירה עם ההשפעות המוטאוניות המלודיות שהוא הביא איתו.משם נמשיך אל הסשן האחרון והארוך ביותר של הלהקה עד אז, מרתון אינטנסיבי של 13 שעות באולפן. ביום המטורף הזה הביטלס נדרשו להקליט לא פחות משלושה שירים כדי לסגור את המכסה לאלבום.הם התחילו עם You Won't See Me, השיר הנוסף שכתב פול על מערכת היחסים המקרטעת שלו עם ג'יין אשר, שהעדיפה את קריירת התיאטרון שלה בבריסטול על פני הטייטל "אשת ביטל". נראה איך פול כתב את השיר באופן מינימליסטי ושונה לחלוטין ממה שעשה עד כה, דרך משחק עם שני מיתרים בלבד.משם נעבור לניתוח המרתק לשיר Girl של ג'ון. נקלף את שכבות המילים ואשאל את השאלה המתבקשת: האם הדמות הנוגה בשיר היא אכן אישה דמיונית ופנטזיה של ג'ון כפי שסיפר בדיעבד, או שמדובר בכלל בשיר קינה והלל סודי לתלות וסוג של התמכרות אחרת שהכתיבה את שגרת חייו באותם ימים? נראה גם את העניין ההולך וגובר של ג'ון בדת הנוצרית ואדבר על הספר שממנו ג'ון שאב השראה עבור הבית השלישי של השיר, שהפך בסופו של דבר גם להשפעה מוזיקלית מפתיעה.הקטע האחרון בהחלט שהביטלס עבדו עליו עבור האלבום, Wait, הגיע ממש כברירת מחדל של הרגע האחרון כשלא היו להם עוד שירים חדשים להציע. בלית ברירה, נשלפה מהמגירה הקלטה ישנה מהסשנים של האלבום הקודם 'Help!' שלא עברה אז את המשוכה. הפעם, עם הגב אל הקיר ובזמן פציעות, הביטלס הקליטו לה תוספות מיוחדות באולפן כדי לשחרר אותה באופן ראוי באלבום.הכינו את האוזניים, מחכה לכם מסע מוזיקלי ומסקרן במיוחד אל מאחורי הקלעים של סוף 1965.

זה פרק חפוז, ספונטני ומיוחד במינו שנולד מתוך דחף פנימי עמוק והתרגשות עצומה שאני פשוט חייב לחלוק אתכם לגבי ספר חדש.הכול התחיל בטיול האחרון והמופלא שלי באנגליה. אחרי כמה ימים מרגשים בליברפול, הגעתי ללונדון והגשמתי חלום חיים ענקי. זכיתי להיכנס בפעם הראשונה אל תוך אולפן 2 המיתולוגי באולפני אבי רואד, המקום שבו הוקלטה רוב המוזיקה של הלהקה שאנחנו כל כך אוהבים. באותו חלל היסטורי נכחתי בהרצאה של קווין ראיין ובריאן קיהיו, החוקרים והבלשים המוזיקליים המוערכים שעומדים מאחורי סדרה של ספרי מופת, בניהם ספר על טכניקות ההקלטה של הביטלס. שם, באולפן, הם חשפו פרויקט חדש ואדיר שעליו הם עמלו קרוב לעשר שנים, ספר מושקע בן שלושה כרכים שנקרא George Martin: The Scores, שבין היתר רואה אור לכבוד ציון יום הולדתו ה 100 של המאסטרו ג'ורג' מרטין.בהרצאה, באולפן 2 האגדי, קווין ובריאן לקחו אותנו אל מאחורי הקלעים של דפי התווים וחשפו סודות מדהימים ומחשבות מוזיקליות של ג'ורג' מרטין שנשארו על רצפת העריכה ולא הגיעו אל סלילי ההקלטה. הם סיפרו איך הפרויקט נולד בכלל ביוזמתו של הבן ג'יילס מרטין, הציגו בפנינו גילויים מדהימים והשמיעו שחזורים פנומנליים שהם הקליטו באבי רואד עם נגנים וציוד וינטג' מדויק כדי להפיח חיים באותם תווים מחוקים, כמו למשל קטע כינורות גנוז ומצמרר מתוך A Day in the Life, או הגרסה המקורית והמלאה של סולו הפסנתר הבארוקי מתוך In My Life לפני שנחתך בעריכה כדי לא לגלוש לתוך השירה של ג'ון.עכשיו אני מזמין אתכם, לבוא איתי לסיור במוחו הקודח של ג'ורג' מרטין ולנסות להבין את קצה קצהו של הקרחון שהיא המוזיקה המדהימה שנמצאת מאחורי המוזיקה של הביטלס.אני מזכיר לכם כרגיל לעשות סאבסקרייב, לדרג את הפודקאסט באפליקציה שבה אתם מאזינים, ואולי אפילו לכתוב כמה מילים בדף הפרק בספוטיפיי ולשתף אותו עם אנשים שאתם יודעים שיכולים ליהנות מחוויית הביטלמניקס.

הפעם מדובר בפרק מיוחד ומרגש במיוחד. הוא מוקדש כולו לאלבום החדש של פול מקרטני שראה אור לפני קצת יותר משבועיים, ומאז פשוט לא מפסיק להתנגן אצלי בלופים.בפרק הזה נכנס אל מאחורי הקלעים של האלבום ה 27 של פול, שמביא איתו את החלק השלישי והחותם של טרילוגיית הזיכרונות שלו. זה אלבום אינטימי שעוסק בסיפורים ובתמונות משנות החמישים, ומחזיר אותנו אל שכונת ספיק בליברפול ואל חייו של פול כנער. קצת מאוהב, חובב טבע וציפורים, וכמובן, חובב מוזיקה מושבע.שם, בשכונה החדשה שאליה עברו הוריו בתקופה שלאחר המלחמה, פול מצא שביל קטן שהוביל אל נהר המרזי. השביל הזה, שנקרא "דאנג'ן ליין", הפך לדרך הבריחה שלו מהשכונה ומבעיות היום-יום אל עולם של טבע וחופש, והוא גם זה שהעניק השראה ליצירה הנוכחית.התוצאה היא אלבום נפלא ועשיר שמציג לא רק נוסטלגיה במיטבה, אלא גם הפקה מוזיקלית מרהיבה ומלאת כלים. כמיטב המסורת פול מנגן כאן על רוב הכלים בעצמו, אבל הפעם הוא נעזר במפיק הצעיר והכשרוני אנדרו וואט, שגם היה שותף לכתיבת חמישה מהשירים באלבום.כבר שבועיים שהאלבום הזה לא יוצא לי מהאוזניים, ועכשיו תורכם לגלות את כל הסיפורים שמאחורי היצירה החדשה והיפהפייה של פול מקרטני, The Boys of Dungeon Lane.