וולר

אתגר הפריצה לחו״ל: לייב חינם בזום, 22.11 ב-11:00 בונה מוצר? לשמור כיסא | מומחה או בעל עסק? לשמור כיסא   גיליתי מי העבד החדש של האנושות. ספוילר: זה לא ה-AI. זה אני. בשלושת השבועות האחרונים צללתי לעולם עובדי ה-AI. לא צ׳אטבוטים שמחכים לפרומפט. עובדים אמיתיים. עם אופי, יוזמה, זיכרון ויכולת לבצע משימות מקצה לקצה. דפי נחיתה, פיתוח, קמפיינים, דאטה, אוטומציות. צווארי בקבוק שפעם לקחו לי ימים ושבועות פשוט נעלמים. ואז נפל לי האסימון.   כשעובדי ה-AI שלך מסוגלים לרוץ במהירות של X100, צוואר הבקבוק הבא הוא אתה. מצאתי את עצמי עובד בלי הפסקה. עד כדי כך שבשבת האחרונה, מרוב שהמוח שלי היה שקוע בעבודה, כמעט דרסתי לתמר את הרגל. הבנתי שמשהו פה השתבש. או שאולי בדיוק להפך. בפרק החדש של וולר לייב אני מספר על הניסוי שהעיף לי את המוח, על המהפכה שקורית אצלי בחברות, ועל השאלה שלא נותנת לי מנוח: אם ה-AI עובד בשבילי, למה לעזאזל אני מרגיש שאני עובד בשבילו? יש לנו עד 2030. והשעון מתקתק. תקשיב לפרק המלא   בפרק: (00:00) מי העבד החדש של האנושות? (01:50) מה זה עובד AI, ולמה הוא לא עוד צ׳אטבוט (02:24) למה ה-C-players וה-B-players נכחדים (04:35) השבת שבה הפכתי לעבד: פאונדר סקסס מנג׳ר ביומיים (06:02) כמעט דרסתי לתמר את הרגל, ומה זה גילה לי (07:45) חצי שעה מדיטציה, ומה הבנתי (09:36) המגבלות של פעם: דפי נחיתה, מפתחים, פרילנסרים, עורכי וידאו (14:10) עובד AI שעושה לך את הבולשיט בלילה (15:32) דאטה וקמפיינים: מה שאף אנליסט לא מתקרב אליו (19:53) The Goal של גולדראט: צוואר הבקבוק לא נעלם, הוא זז (21:15) החידה: צוואר הבקבוק החדש הוא אתה (21:41) אבטחה או מהירות: למה אני משחק התקפה (23:40) שבועיים אחרי: מייל אחד מהרשימה, הזדמנות ומשקיע (24:32) אין אדיקשן גדול מזה. אז מי עבד של מי?

אתגר הפריצה לחו״ל: לייב חינם בזום, 22.11 ב-11:00 בונה מוצר? לשמור כיסא | מומחה או בעל עסק? לשמור כיסא   אנחנו חיים בעולם מטופש. מטופש ברמות שקשה לתפוס.   חברת AI גייסה 37 מיליון דולר. אחרת גייסה 60 מיליון. ועוד אחת נמכרה ב־300 מיליון דולר. ואני מסתכל על המוצרים האלה וחושב לעצמי - רבאק, קלוד יכול לבנות לי חלק מהדברים האלה בשעה וחצי.   אז איך לעזאזל מוכרים חברה ב־300 מיליון דולר על משהו שכמעט כל אחד יכול לבנות?   תחשבו על זה רגע. גם אם החזקתם רק 20% מהחברה, אתם יכולים לצאת מהאירוע הזה עם סכום שיסדר אתכם, את הילדים שלכם, וכנראה גם את הנכדים.   והאבסורד הכי גדול? ההזדמנות הזאת לא שמורה רק לגאונים טכנולוגיים. אבל יש קאץ׳.   כי זה שקל לבנות מוצר, לא אומר שקל לזהות בעיה ששווה מיליונים.   בפרק החדש אני מפרק את ההזדמנות המטורפת הזאת, מסביר למה דומיין אקספרטיז הוא אחד היתרונות הכי גדולים שאפשר להחזיק היום, ואיך מוצאים את הקילר פיצ׳ר שגורם ללקוחות לפתוח עיניים ולשלוף את הארנק. ואני גם מספר על צ׳יראג, יזם הודי שפגשתי, שבנה אפליקציה עם יותר מ־100 מיליון הורדות - בזכות פיצ׳ר אחד כל כך מטופש וכל כך גאוני, שהייתי חייב להבין איך הוא חשב עליו.   אנחנו חיים בעולם מטופש. השאלה היא אם אתם הולכים לעשות ממנו כסף, או להיות אלה שמשלמים את המחיר.   תקשיבו לפרק המלא

אתגר הפריצה לחו״ל: לייב חינם בזום, 22.11 ב-11:00 בונה מוצר? לשמור כיסא | מומחה או בעל עסק? לשמור כיסא   2030. השנה שבה הכול הולך להיגמר. בשבועות האחרונים אני מסתובב עם תחושת מועקה שלא הכרתי קודם. וזה מוזר, כי העסקים צומחים, אני מקים חברות עם יזמים מדהימים, והחיים דווקא אחלה. אבל משהו בתפיסת הזמן שלי השתבש. פעם ידעתי שיש לי זמן. זמן להיכשל, לעשות פיבוט, למצוא את ה־Product Market Fit ולבנות חברה מצליחה. היום אני כבר לא בטוח שהפריבילגיה הזאת קיימת. ה־AI מתקדם בקצב פסיכי. היכולות שלפני שלושה שבועות נראו כמו מדע בדיוני הופכות למציאות, ואני די בטוח שעד 2030 נפגוש Artificial Super Intelligence. ומה יקרה אז? אני חושב שאנחנו בדרך לעולם שבו מעמד הביניים נשחק, עובדים ממוצעים מוחלפים ב־AI, וקומץ קטן של A-Players, שמבינים איך למנף את הטכנולוגיה הזאת, מייצרים ערך בקנה מידה בלתי נתפס. רוצים דוגמה? ה־CTO שלנו בבלוטרון עבד שש שעות עם Claude וחסך לחברה 90 אלף דולר בשנה. שש שעות. 90 אלף דולר לרווח השנתי. וזה בדיוק ההבדל בין להיות עובד טוב לבין להיות מישהו שמזיז את הפאקינג מחט. בפרק החדש אני מדבר על הפחד שלי מ־2030, על מהפכת ה־AI, על היעלמות העובד הממוצע ועל המרוץ שאנחנו כבר נמצאים בתוכו, גם אם לא כולנו מבינים את זה. אבל יש גם חדשות טובות. מעולם לא היה קל יותר לבנות מוצר, להגיע לשוק ולייצר חברה ששווה מיליונים. השאלה היא לא רק מה אתה מסוגל לבנות. אלא כמה מהר אתה מסוגל להפוך את זה לכסף. מבחינתי, 2030 היא קו הסיום של מרוץ שכבר התחיל. ואני מתכוון להגיע אליו בצד הנכון. זה אחד הפרקים האישיים והפחות אופטימיים שהקלטתי. אבל אולי גם אחד החשובים. תקשיבו לפרק המלא. השעון כבר מתקתק.   אוהב אתכם. צאו לתקוף.

אתגר הפריצה לחו״ל: לייב חינם בזום, 22.11 ב-11:00 בונה מוצר? לשמור כיסא | מומחה או בעל עסק? לשמור כיסא   שנים אני אומר שסוכנות היא חרא ביזנס. מלא לקוחות, מלא עובדים, מעט רווח  והכול תלוי בך. אז איך פתאום אני מוצא את עצמי אומר שזה אחד המודלים העסקיים הכי מעניינים בעולם? כי ה־AI שינה את הכלכלה של העסק הזה. בפרק החדש אני מפרק איך חברות שמוכרות לך חלום של ״הכול אוטומטי״ עובדות בפועל כמו סוכנויות. ולמה דווקא השילוב של טכנולוגיה עם בני אדם יכול להפוך אותן לעסקים יעילים בטירוף. אבל החלק שבאמת צריך לעניין אותך הוא איך להיכנס למשחק. אם יש לך מומחיות בבעיה שלקוחות משלמים כדי לפתור, אתה לא בהכרח צריך לבנות עכשיו מערכת מפלצתית. אני מסביר איך נכנסים עם קילר פיצ׳ר אחד, משיגים תוצאה ששווה כסף  ומרחיבים משם. בזמן שאתה מחכה שהטכנולוגיה תהיה מוכנה, מישהו אחר כבר בונה את הקשר עם הלקוח שלך. לך להקשיב לפרק עכשיו!

אתגר הפריצה לחו״ל: לייב חינם בזום, 22.11 ב-11:00 בונה מוצר? לשמור כיסא | מומחה או בעל עסק? לשמור כיסא   טסתי לסינגפור כדי לפגוש תותח שיווק עולמי. הוא שאל אותי מי אני ושלח אותי להזדיין. השנה היא 2017. בארץ אני בטופ של האפיליאייטס, מקדם קמפיינים במיליוני שקלים, מכירים אותי, סופרים אותי בסינגפור? אני ג׳וק עם הזמנה למלון.   באתי לפגוש את אלווין, אחד האפיליאייטס הגדולים בעולם. ביקשתי שיחברו בינינו, טסתי, שלחתי הודעה. קיבלתי מייל שמסביר לי שאני כנראה מתחזה, שהאדם שחיבר בינינו לא באמת מכיר אותי, ושפגישה לא תהיה.   ואז, בשלוש לפנות בוקר, התנפח לי חצי פרצוף.   אז עכשיו אני במדינה זרה, אחרי מייל משפיל, בדרך למיון, ואשתי מציעה שנחזור לתאילנד וניהנה מהחופשה כמו אנשים נורמליים.   הצעה הגיונית. אני, לצערה, כבר לא הייתי באירוע של היגיון.   אמרתי שאני אשיג את הפגישה הזאת.   בפרק החדש סיפרתי מה עשיתי כדי להפוך את ה״לא תודה״ לשעה וחצי מול הבנאדם, איזה מערך תוכן ראיתי שם שכבר ב־2017 העיף לי את המוח, ולמה לפעמים אני מתעקש להשיג משהו גם כשברור לי שהקריירה שלי תסתדר מצוין בלעדיו.   כי בפעם הבאה שיהיה על הכף משהו שבאמת חשוב לי, אני רוצה לזכור שכבר הייתי בסרט הזה. שהיה קשה. שהיה משפיל. ושעשיתי את מה שאמרתי שאעשה.   יש פה סיפור השפלה, למבורגיני צהובה, וטיפה חומר למחשבה על מה נשאר היתרון שלך כשה־AI יודע לעשות כמעט הכול.  

 קאש או אקוויטי? יש יזמים שמכניסים מיליוני שקלים בשנה, נהנים מרמת חיים גבוהה ומנהלים עסקים רווחיים במיוחד, אבל אם מחר בבוקר יחליטו למכור את העסק שלהם, הם עלולים לגלות שהוא כמעט לא שווה דבר. וזה בדיוק ההבדל בין עסק שמייצר כסף לבין חברה שבונה ערך. בפרק החדש של וולר לייב אני עוסק באחת הדילמות המשמעותיות ביותר בחייו של יזם:    הבחירה בין קאש לאקוויטי. בין הכסף שאפשר למשוך היום, לבין השווי שאפשר לבנות למחר.   דרך סיפורה של יזמת ישראלית שמנהלת עסק מצליח המכניס מיליונים, ובמקביל בונה חברת AI עם פוטנציאל לשווי של מאות מיליוני דולרים, אני חושף את המורכבות שבהחלטה לוותר על חלק מהנוחות והביטחון הכלכלי של ההווה, לטובת הזדמנות גדולה בהרבה בעתיד.   נדבר על האופן שבו חברות מייצרות שווי, על ההזדמנויות החריגות שנפתחו בשוק ה-AI, על ההבדל בין הכנסה שוטפת להון אמיתי, ועל השאלה שמעסיקה כמעט כל יזם שמבקש לפרוץ את גבולות העסק הקיים שלו:   מתי נכון להפסיק למקסם את מה שכבר עובד, ולהתחיל להשקיע במה שעשוי לשנות את החיים שלך לחלוטין?   והתשובה, בניגוד למה שאולי נדמה, היא לא בהכרח לעזוב הכול ולקפוץ למים.   בפרק אני מסביר כיצד נכון לגשת לצומת הזאת, אילו סימנים צריך לחפש בשוק לפני שמבצעים את המעבר, ומדוע דווקא היכולת להמתין לרגע הנכון עשויה להיות אחת ההחלטות היזמיות החשובות ביותר שתקבלו. כי בסופו של דבר, יש הבדל עצום בין להיות יזם שמרוויח הרבה כסף, לבין להיות יזם שבונה משהו ששווה הרבה כסף.   וההבדל הזה עשוי לשנות לא רק את העתיד הכלכלי שלכם, אלא גם את זה של הדורות שיבואו אחריכם. 🎧 וולר לייב — פרק חדש. לכו להקשיב.

?איך לעזאזל הופכים עגלה בקניון לאימפריה של 160 לוקיישנים בארה״ב ישבתי עם רקפת אהרון לשיחה על אחד מסיפורי היזמות הישראליים היותר מטורפים שיצא לי לשמוע. רקפת ובעלה אריה מגיעים לאמריקה. אין כסף. לא בקטע של ״קשה לנו לסגור את החודש״. אין כסף לאכול. היא מנקה בתים, עובדת במאפייה, בקייטרינג, מוכרת מכוניות משומשות. יום אחד, במקרה לגמרי, היא רואה בקניון מוצר שהבת שלה משחקת איתו. שלושה חודשים אחר כך הם כבר עם שתי עגלות. בחודש הראשון? אפס מכירות. והלקוח הראשון שקנה ממנה היה עיוור (!). אבל מפה מתחיל החלק המעניין. הם מפצחים את המכירה. מפצחים את המוצר. מפצחים את המספרים. ומבינים משהו שרוב היזמים מפספסים עד היום: סקייל לא מתקן ביזנס מחורבן. הוא רק מגדיל את החרא. משתי עגלות הם מגיעים ל־160 לוקיישנים, 500 עובדים, ומוצרים שנמכרים ברשתות הענק של אמריקה. ובפרק הזה אני מפרק איתה את המכניקה מאחורי הדבר הזה. איך יודעים איזה מוצר יכול להתפוצץ? למה פיץ׳ מכירות קבוע הוא קריטי? איך מייצרים WOW Effect שגורם ללקוח לעצור? ואיך בונים ביזנס שלא תלוי בזה שאתה קם כל בוקר ונותן את הנשמה שלך מחדש? כי בסוף, יש הבדל עצום בין לדעת למכור לבין לדעת לבנות מכונה שמוכרת. ואם יש משהו שהסיפור של רקפת מוכיח, זה שהיתרון של היזם הישראלי לא נגמר בגבולות ישראל.  הוא רק מתחיל שם. פרק חובה לכל יזם שרוצה להבין איך בונים משהו גדול באמת. לפרק המלא >> 

איך אני בונה את חברת ה־100 מיליון דולר הבאה שלי איתך שואלים אותי: וולר, למה לך לעשות את זה? יש לך חברה בחו״ל. 100+ עובדים. עשרות מיליוני דולרים בהכנסות. רווחיות גבוהה. קונים חברות ואפליקציות בכל העולם.   למה לעזאזל לחזור לעבוד עם יזמים ישראלים?   אני רואה כאוס.   ואני מאוד מאוד טוב בלראות הזדמנויות בתוך כאוס. זה קרה לי בקורונה.   הקלפים התערבבו, קלטתי שכולם הולכים לעבור לדיגיטל, נכנסתי אול־אין  ומההימור הזה בנינו את החברה שלי בשנים האחרונות. ועכשיו אני חושב שהקלפים מתערבבים שוב. רק שהפעם זה AI.   בשנה האחרונה אני עושה טסטים על תזה שיש לי. והיא מתבררת כנכונה יותר מחודש לחודש. אני קורא לזה משולש הקסם:   למעלה - דומיין אקספרט ישראלי. יזם עם קבלות. שנים בתוך תעשייה. ידע עמוק מאוד בתחום מסוים. סקסי, אפור, ברזלים — לא מעניין אותי. בצד השני - AI. מבחינתי AI הוא קודם כל דבר אחד: מסיר מגבלות. מגבלות של כסף. של קוד. של זמן לשוק. של תקציבי פרסום. של שפה.   פעם כדי לעשות טסט נורמלי בחו״ל היית צריך לשרוף 30–50 אלף דולר רק כדי להתחיל לשחק.   היום?   כל האירוע השתנה.   ואז אני מחבר את שני הדברים האלה לצלע השלישית: חו״ל.   כי חו״ל נותן לי את הדבר שבישראל פשוט אין:   סקייל.   אז יש לי דומיין אקספרט ישראלי. יש לי AI שמסיר לו את המגבלות. ויש לי שוק גלובלי שנותן לו מקום להתפוצץ. מה נשאר באמצע המשולש?   GTM.   לפצח איך לוקחים את הדבר הזה לשוק.   וזאת בדיוק הסיבה שהקמתי את ״הפריצה לחו״ל״. לא מאיזה מקום פילנתרופי.   יש לי פה אינטרס כלכלי ואנוכי מאוד מאוד גדול.   אני רוצה לעבוד עם היזמים הכי טובים שאני יכול למצוא.   לעזור להם לחדד את הרעיון. למצוא את הקהל. לפצח את ערוץ השיווק. לעשות חיבורים. ולבנות איתם עסקים גלובליים שאני מחזיק בהם אקוויטי.   כי פתאום אני מסתכל על האירוע הזה ואומר: רגע. אני מבין איך בונים פה חברה של 100 מיליון דולר.   ואולי, אגב, גם המספר הזה קטן מדי.   בפרק החדש של וולר לייב אני פותח את כל התזה הזאת: למה אני עושה את מה שאני עושה, מה אני רואה עכשיו בשוק, למה דווקא דומיין אקספרטים ישראלים, איך AI שינה לחלוטין את חוקי המשחק, ואיך אני מתכוון לבנות את חברת ה־100 מיליון דולר הבאה שלי - איתך.

תעשה לי טובה. תפסיק לבנות פאקינג חלליות. אתה לא Salesforce. אתה לא Apple. ואתה בטח לא אילון מאסק. אתה יזם עם מוצר חדש שאף אחד עדיין לא שם עליו זין. אז למה לעזאזל יש בו 26 פיצ׳רים? בפרק החדש אני מפרק את אחד החטאים שאני רואה שוב ושוב אצל יזמי SaaS ואפליקציות  ואת הדבר האחד שאני מחפש כמעט בכל מוצר שאנחנו בוחנים: Killer Feature. אם אתם לא יודעים להגיד לי במשפט אחד מה הקסם שהמוצר שלכם עושה תיכנסו לפרק. עכשיו.

בשנים האחרונות הבנתי משהו: חוסן מנטלי זה לא מספיק. אפשר לחטוף מכות, לקום שוב ושוב - ועדיין לפעול מתוך פחד, עייפות, כעס או נזקקות. אני קורא לזה הסוויץ׳. אדום - אני חייב שזה יקרה. אני לחוץ. אני מגיב. ירוק - אני רגוע, רואה את התמונה הגדולה, זוכר מי אני ופועל ממקום של ביטחון ויצירה. המשחק הוא לזהות באיזה סטייט אני נמצא לפני שאני שולח הודעה, נכנס לפגישה, סוגר עסקה או מקבל החלטה. ואם אני באדום אני לא פועל. אני קודם מחליף סטייט. בפרק הזה אני מדבר על ה־10% שהיו חסרים לי, איך גיליתי אותם מחדש, ולמה המשפט שאני מזכיר לעצמי כל בוקר הוא: הפעולות שלי שולטות ברגשות שלי לא להפך. אם אתם מרגישים שאתם יודעים שיש בכם יותר, אבל משהו עדיין לא מתחבר הפרק הזה הוא בול בשבילכם.